סעיף 40 (א) דורש כי ניתוח הרגישות יציג את ההשפעה על הרווח או ההפסד ועל ההון העצמי של שינויים אפשריים באופן סביר במשתנה הסיכון הרלוונטי (לדוגמה, שיעורי ריבית, שערי מטבע, מחירי מניות או מחירי סחורות השוררים בשוק).

􀂅 ישויות לא נדרשות לקבוע מה היה יכול להיות הרווח או ההפסד לתקופה אילו משתני ריבית רלוונטיים היו שונים. במקום זאת, ישויות נותנות גילוי להשפעה על הרווח או ההפסד ועל ההון העצמי במועד המאזן, בהנחה כי היה מתרחש שינוי אפשרי באופן סביר במשתנה הסיכון הרלוונטי במועד המאזן והיה מיושם לגבי חשיפות לסיכונים שהיו קיימות באותו מועד. לדוגמה, אם לישות יש התחייבות בריבית משתנה בסוף השנה, הישות תיתן גילוי להשפעה על הרווח או ההפסד (כלומר, הוצאות ריבית) לגבי השנה השוטפת אם שיעורי ריבית היו משתנים בשיעורים אפשריים באופן סביר.

􀂅 ישויות לא נדרשות לתת גילוי להשפעה על הרווח או ההפסד ועל ההון העצמי לגבי כל שינוי בתוך טווח של שינויים אפשריים באופן סביר במשתנה הסיכון הרלוונטי. גילוי להשפעות השינויים בגבולות של הטווח האפשרי באופן סביר יהיה מספק.

 

בקביעת מהו שינוי אפשרי באופן סביר במשתנה הסיכון הרלוונטי, על הישות לבחון:

􀂅 את הסביבות הכלכליות שבהן היא פועלת. שינוי אפשרי באופן סביר לא יכלול תרחישים קלושים או גרועים ביותר (worst case) או מבחני מאמץ (stress tests) בנוסף, אם שיעור השינוי במשתנה סיכון הבסיס הוא יציב, אין לשנות את השינוי האפשרי באופן סביר שנבחר במשתנה הסיכון. לדוגמה, נניח כי שיעור ריבית הוא 5% וישות קובעת כי תנודות בשיעור ריבית ב- ±50 נקודות בסיס הן אפשריות באופן סביר. היא תיתן גילוי להשפעה על הרווח או ההפסד ועל ההון העצמי, אם שיעור הריבית ישתנה ל- 4.5% או ל- 5.5%. בתקופה הבאה, שיעור הריבית עולה ל- 5.5%. הישות ממשיכה להאמין שיכולות להיות תנודות בשיעור הריבית ב- ±50 נקודות בסיס (כלומר, ששיעור השינוי בשיעור הריבית הוא קבוע). הישות תיתן גילוי להשפעה על הרווח או ההפסד ועל ההון העצמי, אם שיעור הריבית ישתנה ל- 5% או ל- 6%. הישות לא תידרש לעדכן את ההערכה שלה, לפיה יכולות להיות תנודות בשיעור הריבית ב- ±50 נקודות בסיס, אלא אם קיימת ראייה לכך ששיעורי הריבית הפכו לתנודתיים יותר באופן משמעותי.

􀂅 את מסגרת הזמן שלאורכה היא תבצע את ההערכה. ניתוח הרגישות צריך להראות את השפעות השינויים, שנחשבים לאפשריים באופן סביר, לאורך התקופה עד שהישות תציג שוב גילויים אלה, כאשר בדרך כלל תקופה זו היא תקופת הדיווח השנתית הבאה שלה.

סעיף 41 מאפשר לישות להשתמש בניתוח רגישות שמשקף תלות הדדית בין משתני סיכון, כמו מתודולוגיית VaR, אם היא משתמשת בניתוח זה על מנת לנהל את חשיפתה לסיכונים פיננסיים. הוראה זו חלה אפילו אם מתודולוגיה כזו מודדת רק את הפוטנציאל להפסד ואינה מודדת את הפוטנציאל לרווח. ישות כזו יכולה לציית לדרישות סעיף 41(א) על ידי מתן גילוי לסוג מודל ה- VaR שבו היא השתמשה  (לדוגמה, האם המודל מסתמך על סימולציות מונטה קרלו), להסבר על האופן בו עובד המודל ולהנחות העיקריות (לדוגמה, תקופת ההחזקה ורמת הביטחון). ישויות יכולות לתת גילוי גם לתקופת התצפית ההיסטורית ולמשקלות שיושמו לגבי התצפיות בתקופה זו, להסבר על האופן בו התייחסו לאופציות בחישובים ובאילו תנודתיות ומתאמים (או, לחלופין, ההתפלגות ששימשה להרצת סימולציות מונטה קרלו) היא השתמשה.

 

הישות תציג ניתוח רגישות עבור כלל פעילות העסק שלה, אך עשויה להציג סוגים שונים של ניתוח רגישות עבור קבוצות שונות של מכשירים פיננסיים:



ניתוחי רגישות לסיכוני ריבית

􀂅 סיכוני ריבית נובעים ממכשירים פיננסיים נושאי ריבית שהוכרו המאזן (לדוגמה, הלוואות וחייבים ומכשירי חוב שהונפקו) וממכשירים פיננסיים מסוימים שלא הוכרו במאזן (לדוגמה, מחויבויות מסוימות למתן אשראי).

 

ניתוחי רגישות לסיכוני מטבע

􀂅 סיכוני מטבע (או סיכוני שער חליפין) נובעים ממכשירים פיננסיים שנקובים במטבע חוץ, כלומר, במטבע שאינו מטבע הפעילות שבו הם נמדדים. לצורך תקן זה, סיכוני מטבע לא נובעים ממכשירים פיננסיים שאינם פריטים כספיים או ממכשירים פיננסיים הנקובים במטבע הפעילות.

􀂅 יש לתת גילוי לניתוח רגישות עבור כל אחד מהמטבעות, שאליהם לישות יש חשיפה משמעותית.



ניתוחי רגישות לסיכוני מחיר אחרים

􀂅 סיכוני מחיר אחרים נובעים ממכשירים פיננסיים, כתוצאה משינויים, לדוגמה, במחירי סחורה או במחירי מניות. על מנת לציית לדרישות סעיף 40, ישות יכולה לתת גילוי להשפעה של ירידה במדד מניות מסוים, במחיר סחורה או במשתנה סיכון אחר. לדוגמה, אם ישות נותנת ערבויות לערך שייר, שמהוות מכשירים פיננסיים, הישות תיתן גילוי לעליה או לירידה בשווי הנכסים שאליהם מתייחסת הערבות.

􀂅 שתי דוגמאות למכשירים פיננסיים, שגורמים לסיכוני מחיר מניות, הן החזקת מכשירים הוניים של ישות אחרת והשקעה בקרן נאמנות, שמחזיקה בהשקעות במכשירים הוניים. דוגמאות אחרות כוללות עסקאות אקדמה ואופציות לרכישה או מכירה של כמויות מוגדרות של מכשירים הוניים וחוזי החלפה שצמודים למחירי מניות. שוויים ההוגן של מכשירים פיננסיים כאלה מושפעים משינויים במחיר השוק של המכשירים ההוניים שבבסיס.

􀂅 בהתאם לסעיף 40(א), ניתן גילוי בנפרד לרגישות הרווח או ההפסד (שנובע, לדוגמה, ממכשירים המסווגים כשווי הוגן דרך רווח או הפסד ומירידות ערך של נכסים פיננסיים זמינים למכירה) ולרגישות ההון העצמי (שנובע, לדוגמה, ממכשירים המסווגים כזמינים למכירה).

􀂅 אין למדוד מחדש מכשירים פיננסיים, שישות מסווגת כמכשירים הוניים. רווח או הפסד והון עצמי לא יושפעו מסיכון מחיר מניות בגין אותם מכשירים. לפיכך, לא נדרש שום ניתוח רגישות.

 

הגישה שלנו: למומחים של שווי פנימי ניסיון רב במיפוי של המכשירים הפיננסיים לפי גורמי הסיכון, שערוכם לפי שווי הוגן (mark to model) ועריכת מבחני הרגישות של הרווח החשבונאי וקרנות ההון לשינויים בגורמי הסיכון לצורך הצגתם בדוחות כספיים, בהתאם ל-IFRS 7. 

מר רועי פולניצר, MBA ,CRM , FRM הינו הבעלים של שווי פנימי - ייעוץ והדרכהשווי פנימי, רועי פולניצר, ניהול סיכונים, הערכות שווי, Intrinsic Value, Roi Polanitzer, Risk Management, Valuation, VaR, FRM. PRM, CRM. GARP, PRMIA, IARM