בקשר עם דרישות ההון המינימאליות, ניתן לעמוד על שני הבדלים עיקריים בין דרישות באזל II לדרישות באזל I להלימות הון בגין סיכוני אשראי:

1. מכלול הסיכונים אליהם מתייחסות דרישות באזל II. בקשר לכך, בעוד שדרישות באזל I להלימות הון בגין סיכוני אשראי התייחסו אך ורק לסיכון האשראי של התאגיד הבנקאי, מעלות דרישות באזל II יכון נוסף והוא הסיכון התפעולי.

2. הרחבת מסגרת האלטרנטיבות העומדות בפני התאגיד הבנקאי לכימות החשיפה לסיכונים השונים. בקשר לכך, ולגבי כל אחד מהסיכונים האמורים, מעניקות דרישות באזל II לתאגיד הבנקאי את שיקול הדעת בבחירת אחת משלוש אלטרנטיבות לכימות החשיפה.

 

אולם, ולמרות קיומם של ההבדלים האמורים (ורבים נוספים), נותר הקונספט אשר עומד בבסיס דרישת ההון המינימלית של באזל II זהה לזה הקבוע בדרישות באזל I להלימות הון בגין סיכוני אשראי: היותו של היחס בין הון התאגיד הבנקאי לערך המשוקלל של סיכון נכסיו גבוה מ- 8%. השוני אפוא הנו באופן בו מחושב סיכון הנכסים המשוקלל (כלומר הערך במונה) - כל זאת, בהתאם לאלטרנטיבה הנבחרת.



האלטרנטיבות הן:

 

 

 

 

 

 











​

 

 

 

 



 

השוני בין האלטרנטיבות נובע ממידת הסתמכותן על אינפורמציה, הערכות ואומדנים אשר מקורם בתאגיד הבנקאי. בפרט, ככל שהשיטה המיושמת מתקדמת יותר כן היא מבוססת יותר על אינפורמציה אשר מקורה בתאגיד הבנקאי. הקונספט: ככל שלתאגיד הבנקאי יכולת גבוהה יותר בזיהוי מוקדי הסיכונים הסובבים אותו, ככל שברשותו מערכות מידע מתקדמות ומקיפות יותר וככל שמערכת הבקרה הפנימית בו אפקטיבית יותר כן תגדל מהימנות הנתונים המופקים ע"י אותה מערכת וכפועל יוצא יכולת התאגיד הבנקאי להתבסס עליהם בעת חישוב דרישות ההון המינימליות. לעומת זאת, תאגיד בנקאי אשר לא יעמוד במסגרת הקריטריונים שנקבעו, יידרש ליישם את השיטות הבסיסיות המכתיבות לתאגיד הבנקאי את רוב הפרמטרים הדרושים לקביעת המשקולות.



א. הגישה הסטנדרטית לסיכון אשראי

בהתאם לשיטה זו נדרש התאגיד הבנקאי לחלוקת חשיפת האשראי שלו לקטגוריות שונות בהתבסס מאפיינים נצפים שונים (לדוגמא חלוקה לסיכון אשראי לפי ענפים) וקביעת משקולת סיכון מתאימה בעבור כל קטגוריה. קביעת המשקלות תתבסס על הערכת אשראי חיצונית (לדוגמא דירוג של חברות הדירוג,S&P, מודיס וכד'). יחד עם זאת, שימוש בדירוג חיצוני הנו אופציונאלי בלבד. בקשר לכך קובעות דרישות באזל II כי במקרה ועבור קטגוריה מסוימת לא קיים דירוג חיצוני, תקבע עבור אותה קטגוריה משקולת בגובה 100%. נכסים חוץ מאזניים החשופים לסיכוני אשראי יתורגמו לשווה ערך מאזני לפי לוחות נתונים.

 

בשלב שני, לאחר החלוקה לקטגוריות וקביעת המשקלות, ישוקלל סיכון האשראי בדרך של מכפלת המשקולות בסכום הנכסים תחת כל קטגוריה. תוצאת מכפלת סך הערכים המשוקללים ב- 8% תהווה את סך ההון שעל התאגיד הבנקאי להחזיק כנגד סיכון האשראי. הגישה הסטנדרטית לסיכון אשראי אינה מהווה חידוש והופיעה עוד בנוסחים ישנים שלו. יחד עם זאת, מעלות לגביה דרישות באזל II מספר שיפורים:

1. הרחבת מכלול הנכסים לגביהם ניתנת השיטה ליישום למרבית הנכסים הפיננסים (כגון ערבויות ונגזרים).

2. הגדרת טיפול ספציפי עבור חשיפת אשראי קמעונאית.

 

ב. גישה מבוססת דירוג פנימי

הגישה המבוססת דירוג פנימי (להלן – "שיטת ה- IRB") לסיכון אשראי מהווה את אחד האספקטים החדשניים ביותר של הנוסח החדש. לגבי גישה זו מעלה הנוסח שני ווריאנטים – יסודי ומתקדם.

ההבדל המהותי בין שיטת ה- IRB לשיטה הסטנדרטית (וכן ההבדל בין שני הווריאנטים) הנו בהיותה של שיטת ה- IRB מבוססת בצורה ניכרת על הערכות פנימיות של התאגיד לגבי מוקדי סיכון האשראי הסובבים אותו. רציונל השיטה: הגברת רגישות דרישות ההון לסיכון אשראי כפועל יוצא משימוש בהערכות המותאמות באופן ספציפי לתאגיד הבנקאי המדווח. יחד עם זאת, דרישות באזל II אינן מתירות לתאגיד הבנקאי לקבוע את כלל האלמנטים הנדרשים בחישוב דרישות ההון. הגישה אפוא הנה גישה מעורבת המשלבת מידע כמותי המסופק ע"י התאגיד הבנקאי ופורמולת חישוב כמפורט בדרישות באזל II. הפורמולה עשויה להשתנות בהתאם למקור החשיפה.

 

ג. סיכוני שוק (Market Risk)

דרישות באזל I להלימות הון בגין סיכוני אשראי נקבעו ב- BIS 98. שם הותרו שתי גישות לחישוב הלימות הון – הגישה הראשונה הסטנדרטית, מבוססת על לוחות ומשקלות נתונים לפי סוג החשיפה (קרי, סיכוני מט"ח, ריבית, מניות או סחורות) ולפי משך זמן לפירעון של המכשיר הפיננסי.

 

הגישה השנייה היא גישת המודלים הפנימיים (Internal Models). גישה זו מאפשרת למוסד הפיננסי לחשב את התפלגות הרווח או ההפסד היומי הצפוי מתיק הנכסים וההתחייבויות הנתונים לסיכוני שוק. הלימות ההון תתבסס על מודל הערך הנתון בסיכון (VaR- Value at Risk).

 

ד. סיכון תפעולי (Operational Risk)

דרישות באזל II מגדירות את הסיכון התפעולי כסיכון להפסד הנובע מאי התאמה או כישלונות של תהליכים פנימיים, אנשים או מערכות, או אירועים חיצוניים. לעומת סיכוני אשראי ושוק, מצוי הסיכון התפעולי עוד בחיתוליו בכל הקשור לאמידת וכימות הסיכון. בהתאם לכך מציינים חברי הועדה בדרישות באזל II את נכונותם לספק גמישות מרבית לתאגיד הבנקאי בפיתוחן ויישומן של טכניקות לכימות ההון המזערי הנדרש בקשר עם הסיכון התפעולי אליו הוא חשוף.

 

​בדומה לסיכון האשראי, גם עבור הסיכון התפעולי מעלה הנוסח החדש שלוש אלטרנטיבות לכימות ומעניק לתאגיד הבנקאי את זכות הבחירה בניהן. יחד עם זאת, לאור היותן של הטכניקות הקיימות לכימות הסיכון התפעולי עדין בחיתוליהן, קובעות דרישות באזל II קווים גמישים בהרבה לגבי האלטרנטיבות המוצעות. המתקדמת בין הטכניקות הנה ה- AMA. בהתאם לגישה זו רשאי התאגיד הבנקאי לערוך שימוש בטכניקות שונות לכימות הסיכון התפעולי – לרבות כאלו שפותחו על ידו, כל עוד עומדות הן במסגרת שורת הקריטריונים אשר קובעת ה- AMA להיותה של הטכניקה המיושמת מקיפה וסיסטמתית דיה. במסגרת הנספח מעודדת הועדה את אימוץ גישת ה- AMA ומדגישה את חשיבותה עבור תאגידים בנקאיים בעלי חשיפה מוגברת לסיכון תפעולי (כגון תאגידים בנקאיים בעלי פעילות בינלאומית). לשיטתה של הועדה הגישות האחרות – שיטת האינדיקטור הבסיסי והשיטה הסטנדרטית, מתאימות בעיקרן לתאגידים בעלי חשיפה נמוכה יחסית לסיכון תפעולי. בהתאם לשיטות אלו ייקבע ההון המינימלי הנדרש כשיעור קבוע מתוך מדד הסיכון התפעולי הנבחר. בפרט, בהתאם לגישת האינדיקטור הבסיסי יידרש התאגיד הבנקאי להון מזערי השווה ל- 15% מהכנסתו השנתית (Gross Income) הממוצעת על פני שלוש השנים האחרונות. גם בהתאם לגישה הסטנדרטית משמשת הכנסת התאגיד כמדד לאנידיקטור הסיכון התפעולי. אולם, לעומת גישת האינדיקטור הבסיסי בה נעשה התחשיב מנקודת מבט התאגיד כולו, בהתאם לגישה הסטנדרטית ייעשה החישוב בנפרד לכל מגזר עסקי של התאגיד (בהתאם לשיעורים הקבועים בדרישות באזל II). ההון המזערי אליו יידרש התאגיד הבנקאי בקשר עם הסיכון התפעולי יהווה את סכום הערכים שחושבו עבור כל מגזר.

 

התייחסות מיוחדת בדרישות באזל II ניתנת לגורמים ממזערים סיכון כגון ביטוח. בקשר לכך נקבע כי רק תאגיד בנקאי אשר בחר לפעול לפי שיטת ה- AMA יוכל להביא בחשבון את קיומו של כיסוי ביטוחי.

 

הנדבך השני: הליך בקרה ופיקוח

הנדבך השני מעלה ארבעה עקרונות מפתח בכל הקשור להליך בקרה ופיקוח נאות:

1. קיומו של הליך הערכה כולל לנאותות הון התאגיד הבנקאי– הן ביחס לפרופיל הסיכון והן ביחס לאסטרטגית שימור ההון. בקשר לכך, התאגיד הבנקאי צריך כי תהיה בידו היכולת להראות כי רמת ההון המזערית שנבחרה הנה מבוססת והנה קונסיסטנטית עם פרופיל הסיכון הכולל שלו והסביבה בה הוא פועל. בהתאם להוראות הנדבך השני נדרשת הנהלת התאגיד, בעת קביעת נאותות ההון המזערי, ליטול נקודת מבט מקיפה אשר תביא בחשבון גורמים שונים כגון השלב במעגל העסקים בו מצוי התאגיד, אירועים עתידיים אשר עשויים להשפיע לרעה על התאגיד הבנקאי ושינויים צפויים בתנאי השוק.

 

הנדבך השני מציין, בפרט, חמשה מאפיינים לתהליך בקרה ופיקוח קפדני:

א. הבנה מקיפה– של הנהלת התאגיד והדירקטוריון לגבי מכלול הסיכונים הניצבים בפני התאגיד הבנקאי ואופן השפעתם על רמת ההון המזערית הנאותה ותחכום תהליך ניהול הסיכונים.

ב. הערכת הון איתנה- בקשר לכך קובע הנדבך חמישה אלמנטים בסיסיים אשר צריכים להתקיים בהערכת ההון: (1) המדיניות והתהליכים שנקבעו תוכננו להבטיח את זיהוי ומדידת כלל הסיכונים; (2) תהליך הערכת ההון קושר היטב את רמת ההון הנדרשת אל רמת הסיכון; (3) תהליך הערכת ההון מביא בחשבון את יעדי התאגיד הבנקאי והאסטרטגיה העסקית שלו; (4) התהליך כולל מרכיב בקרה לנאותות התהליך הכולל של ניהול הסיכון.

ג. הערכת סיכון מקיפה– על תהליך הערכת ההון להביא בחשבון את כלל הסיכונים המהותיים הניצבים בפני התאגיד הבנקאי – לרבות סיכוני אשראי, סיכונים תפעוליים, סיכוני שוק וסיכוני נזילות.

ד. ניטור ודיווח– על התאגיד הבנקאי לכונן מערכת ניטור ודיווח נאותה לגבי מכלול הסיכונים אליהם הוא חשוף ואופן השפעת השינוי בהם על דרישת ההון המיזערי. בקשר לכך קובע הנדבך השני חשיבות מכרעת למעקב ועדכון שוטף של הנהלת התאגיד וחברי הדירקטוריון לגבי המידע המופיע בדוחות המופקים.

ה. מערך בקרה פנימי– בקשר לכך קובע הנדבך השני כי תהליך אפקטיבי של הערכת הון התאגיד חייב כי יכלול מערך בקרה פנימית בלתי תלוי – לרבות שילובה של ביקורת פנימית וחיצונית.

 

2. על המפקח מוטלת החובה לבחון ולהעריך את נאותות הליך קביעת הון התאגיד הבנקאי– לרבות נאותות הליך הערכת הסיכון, נאותות ההון שנקבע, סביבת הבקרה ויכולת הניטור והעמידה בדרישות הרגולטוריות. בקשר לכך נקבע בנדבך השני כי על המפקח לנקוט בצעדי האכיפה המתאימים במקרה ואינו מסופק מתוצאות הבחינה האמורה.

 

​הנדבך השלישי: משמעת שוק

הנדבך השלישי של דרישות באזל II מהווה השלמה לנדבכים הראשון והשני ומכיל שורת דרישות גילוי במטרה לאפשר לשחקנים בשוק לקבוע את נקודות המפתח בפרופיל הסיכון של התאגיד הבנקאי, את נאותות הליך הערכת הסיכון, וכפועל יוצא, את נאותות ההון העצמי. בפרט מציינת הועדה את חשיבות דרישות הגילוי במסגרת הנוסח החדש המאפשר שימוש נרחב במתודולוגיות הערכה פנימיות.

 

כמו כן מציינת הועדה את המאמצים הנרחבים שנעשו על מנת להתאים את מסגרת הגילוי כפי שנקבעה במסגרת הנוסח החדש לעקרונות החשבונאים הרחבים של גילוי והצגה בדוחות כספיים. הועדה מציינת את חשיבות הגילוי ככלי העיקרי בהגברת משמעת השוק של התאגיד הבנקאי, וכפועל יוצא, שיפור ניהול הסיכונים בו. יחד עם זאת מזהירה הועדה מקביעת דרישות רחבות אשר יביאו להצפת הקורא באינפורמציה.

מר רועי פולניצר, MBA ,CRM , FRM הינו הבעלים של שווי פנימי - ייעוץ והדרכהשווי פנימי, רועי פולניצר, ניהול סיכונים, הערכות שווי, Intrinsic Value, Roi Polanitzer, Risk Management, Valuation, VaR, FRM. PRM, CRM. GARP, PRMIA, IARM