הדרך המסורתית למדידת התנודתיות הינה באמצעות סטיית התקן ההיסטורית. בגישה המסורתית למדידת סיכון של מניה נערך שימוש בנתונים היסטוריים שנמדדו מסדרת נתונים עתית (time series) של תשואת המניה. ההנחה בבסיס שיטה זו היא כי ניסיון העבר יחזור על עצמו, וכי ex-post סטיית התקן היא מדד טוב לסטיית התקן העתידית. 

 

מחד גיסא, ככל שנבחר יותר תצפיות לצורך אמידת סטיית התקן, נשיג דיוק רב יותר, אך כנגד זאת תצפיות כה רבות יכולות שלא לשקף את התנאים הכלכליים העתידיים.

רוברט טומפקינס (1994) ממליץ להשתמש במחירי הסגירה שנמדדו בתשעים ימי המסחר האחרונים. מספר הימים בשנה לצורך אמידת התנודתיות אינו 365, אלא 252, קירוב למספר ימי המסחר בשנה.

 

התנודתיות ההיסטורית (Historical Volatility) הינה סטיית התקן (Standard Deviation, השורש הריבועי של השונות) של תשואות מחירי נכס בסיס כלשהו (למשל, מניה). המשוואות המתמטיות עבור סטיית התקן והתנודתיות הן: